פסק-דין בתיק ת"א 27400-06

1.      עניינה של התביעה לפני, פיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע בהיותו תלמיד בן 13 שנים, על פי פקודת הנזיקין כפי המתואר בכתבי הטענות. הנתבע הוא בית הספר "מקווה ישראל" בו למד התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו.

2.      על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 21.9.97 במהלך יום לימודים שגרתי, בתום ההפסקה שב התובע לכיתה ונוכח כי שוררת בה מהומה, והתלמידים הזיזו את השולחנות והכיסאות לצד ושיחקו בכדור בתוך הכיתה. כאשר ביקש התובע להתיישב במקומו, נדחף לאחור על ידי שני תלמידים ששיחקו בכיתה, מעד לאחור ונפגע קשה ברגל ימין (להלן:"התאונה").

3.      מכיתתו לאחר התאונה, הובהל התובע לבית החולים וולפסון, שם אובחנו שני שברים בקרסול רגל ימין. התובע אושפז, נותח ושוחרר מבית החולים ביום 24.9.07. לאחר הניתוח הראשון נותח התובע בשנית בהרדמה כללית ובניתוח זה הוכנסה פלטה לרגלו. התובע נותח בשלישית בהרדמה כללית.

4.      התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת מומחה רפואי, ד"ר מוריס עזריה אשר בדק אותו וקבע כי הוא סובל מנכות צמיתה בשיעור של 10%. 

5.      בין הצדדים קיימת מחלוקת הן בשאלת נסיבות אירוע התאונה, ובשאלת האחריות. באשר לשיעור הנכות הרפואית, הצדדים הסכימו כי אם תתקבל התביעה יש לערוך בסיס תחשיב הפיצוי לפי 6.5% נכות רפואית.

6.      התובע מייחס לנתבע  אחריות בגין התאונה ובין השאר מן הנימוקים הבאים: הנתבע לא דאג כי במהלך ההפסקה יהיה מורה תורן שתפקידו בקרה על התנהגות התלמידים בהפסקות. בתום ההפסקה התלמידים נקראו לכיתה לא היה מורה משגיח אשר יפסיק את ההשתוללות. הנתבע לא הנהיג שיטת עבודה  מתאימה ובטוחה ולא  נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים ממי שמנהלים את בית הספר.

           נסיבות אירוע התאונה:

7.      ב"כ הנתבע טוען בתחשיבו כי גרסתו של התובע מופרכת היא, אין לדרוש ממנו להציב שומרי קבע בכיתות לכל נקודת זמן בהפסקה וכן עד למועד שבו המורה מגיע מחדר המורים אל הכיתה כדי להתחיל את השיעור. בנוסף אם תיקבע אחריות יש להטיל אשם תורם בשיעור של 50% לפחות לקרות האירוע מאחר והתובע היה מודע לדבריו ל"השתוללות" התלמידים בכיתתו ובכל זאת העדיף לפלס דרכו אל הכסא ויהי מה.

8.      ב"כ התובע הגיש תצהיר ובו תיאר התובע את התרחשות התאונה כדלקמן:

"היה  זה יום רגיל ושגרתי. כל הכיתה יצאה להפסקה הגדולה. מספר תלמידים מתוך הכיתה נשארו בכיתה ושיחקו כדורגל בתוך הכיתה. לאחר תום ההפסקה נכנסתי לכיתה כדי להתכונן לשיעור תנ"ך. כשנכנסתי לכיתה הייתה מהומה כנראה בעקבות משחק כדורגל. אני ניגשתי למקומי בכיתה ובדרך נפלו מספר תלמידים, ששיחקו על תלמיד אחר שעמד ליידי. אותו תלמיד נפל עליי וכתוצאה מכך נפלתי, רגלי הסתובבה, נתקעה בשולחן ונשברה מעוצמת הנפילה...כשהבחינו הילדים שנפגעתי חדלו מהמשחק בו עסקו והלכו להזעיק את המורה, שהיה אמור לוודא שבשעת ההפסקה התלמידים לא יישארו בכיתה ובוודאי שלא ישתוללו בה. לאחר מספר דקות הגיע אלי לכיתה  רכז בית הספר הוא שאל מה קרה לי ואני סיפרתי לו את שקרה ושאנני יכול לזוז הוא הבחין ברגל השבורה...אמר שיזמין אמבולנס לפנות אותי. בינתיים אני שכבתי על הרצפה והמתנתי. הכאבים הלכו והתגברו ואני גררתי את עצמי עד לדלת הכיתה ונשענתי על משקוף הדלת אגב שאני סובל כאבי תופת אותם איני מסוגל לשכוח עד היום...מורה לתנ"ך שהגיע לכיתה החל ללמד שיעור רגיל אגב אני שרוע שם כואב וסובל התעלם מקיומי ומן האירוע החריג המורה אף הגדיל לעשות ומשראה שאני מושך את תשומת לב התלמידים ומפריע לו ביקש ממני לגרור את עצמי החוצה למסדרון כדי שיוכל לסגור את הדלת ולהמשיך ללמד".

9.      התובע נחקר בבית המשפט על תצהיר עדותו הראשית. בחקירתו ציין בין השאר כי, הנו עתיד ללמוד לימודי עיצוב תעשייתי, ועובד כיום כנהג הסעות לתיירים בחברה. עזב את צבא הקבע בו שרת ביום 20.5.07. משתכר כיום בגלל המצב הכלכלי ובהתחשב  ש נדרש ללימודי פסיכומטרי רק 2,500 ש"ח.

10.  באשר לנסיבות התאונה ציין כי זוכר את המקרה היטב, לפני קרות התאונה בהפסקה היה במתחם הבניין מחוץ לכיתת הלימוד. כאשר נכנס לכיתה הבחין בילדים משחקים בכדור ומשתוללים בכיתה. הבחין בתלמיד שנפל עליו בשם אביב קלסקין, ובתלמידים נוספים: רועי גור וניר לוי כאשר את שאר התלמידים לא זכר. הם היו בכיתה ולאו דווקא שיחקו בכדורגל. הסביר כי לא הזמין אף אחד מהם לשם מתן עדות היות והתלמיד שנפל עליו אביב קלסקין נמצא בחו"ל ואת שאר התלמידים לא ידע כי עליו להביא לעדות. ציין כי דיבר איתם ערב לפני הדיון ושניהם זכרו היטב את המקרה.

11.  התובע הסביר כי ראה את התלמידים משחקים בכדורגל, ביקש ללכת למקומו בכיתה שהיה ממוקם בסוף הכיתה, וכאשר עמד ליד קצה השולחן הרגל נתפסה לו בקצה השולחן ואותה עת כנראה עף על תלמיד אחד כדור וכמה ילדים קפצו על מנת לתפוס אותו וכנראה נפלו עליו והוא נפל על התובע והפילו. כאשר נשאל מדוע בשאלון השיב כי נדחף על ידי שני תלמידים, ענה בעדותו כי עליו נדחף תלמיד שהפילו וגם על התלמיד שנפל על התובע נפלו תלמידים אחרים שאינו זוכר מספרם. התובע ציין כי ניסה לפלס את הדרך למקומו למרות ההשתוללות.

12.   התובע העיד  כי כולם ידעו על המקרה, המורים התלמידים וההורים שלו, וגם אמו ידעה וליוותה אותו באמבולנס לבית החולים. התובע הסביר כי אמו והמחנכת חברות טובות היו וסביר להניח כי היא ידעה על המקרה. הסביר כי אמו טיפלה בו חצי שנה לאחר התאונה ולא היה לה זמן להתלונן על המקרה בבית הספר.

13.  התובע הסביר כי מורה מפקח צריך היה למנוע מהתלמידים להיכנס לכיתה בזמן ההפסקה. היה אמור להיות מורה משגיח בכל קומה ובאותו היום לא נכח מורה משגיח.

14.  הנתבע צרף תצהירי עדות ראשית מטעמו של מר אמנון אטואר, אשר שימש בזמנים הרלבנטיים כרכז משמעת אצל הנתבע. כמו כן, את תצהירה של גברת פנינה ברק שהייתה מחנכת התובע.

15.  על פי תצהירו של מר אמנון אטואר הוא הוזעק לכיתה לאחר התאונה ומצא את התובע מחוץ לכיתה מתלונן על כאבים ברגלו ובו במקום הזמין לו אמבולנס. הצהיר כי כל אשר התובע סיפר לו בזמן אמת כי הוא מעד בכיתה. לא סיפר על משחק כדורגל בכיתה או על תלמידים שפגעו בו, ואם הוא היה יודע על כך היה מעניש את התלמידים ומטפל בחומרה כי זו הפרת משמעת בוטה. העד הצהיר כי גם אז וכיום בית הספר מקצה שישה מורים תורניים בזמן ההפסקות ובכל מקרה אירוע כפי המתואר על ידי התובע אין בית הספר מסוגל למנוע ואינו יכול להציב שומר קבוע בכל כיתה לכל נקודת זמן.

16.  בנוסף, הנתבע צרף את טופס דיווח התאונה שמולא ביום 24/9/97 לפיו פרטי המקרה לא צוינו אולם בעדותו העד הסכים כי מדובר בחתימתו.

17.  מר אטואר העיד בפניי וציין כי, תלמיד קרא לו לבוא למקום התאונה. העיד כי האירוע לא התרחש בתוך הכיתה אלא מחוצה לה אולם אחר כך שעומת עם הכתוב בתצהירו ציין כי: "ממה שאני שמעתי ששיחקו כדורגל בכיתה, חד משמעית לא משחקים כדורגל, אם הייתי יודע את זה, הייתי מטפל בזה, אם  זה קרה זה חמור מאד, הייתי יודע למחרת או באותו הרגע. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר נפלתי".